Vayedaber

Simple Havroutah

Moed katane

Daf 19a

וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ.

Traduction

And one may spin sky-blue wool for his ritual fringes on his thigh, but not in the ordinary manner with a spindle, as this procedure must be performed in an altered manner on the intermediate days of a Festival.

Rachi non traduit

וטווה על יריכו. החוטין אבל לא בידו בין אצבעותיו ובפלך כדרך חול:

גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן: כּוֹתֵב אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ, וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ, וְלַאֲחֵרִים בְּטוֹבָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲרִים, וּמוֹכֵר אֶת שֶׁלּוֹ, וְחוֹזֵר וְכוֹתֵב לְעַצְמוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוֹתֵב וּמוֹכֵר כְּדַרְכּוֹ כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ.

Traduction

GEMARA: The Sages taught the following baraita: A person may write phylacteries and mezuzot for himself and spin sky-blue wool for his fringes on his thigh. And for others he may do these things as a favor, but not for payment. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he initially made them for himself, he may employ artifice, sell his own and then go back and write new ones for himself. Rabbi Yosei says: He may write and sell them in his usual manner, in the amount that is enough to provide for his livelihood.

Rachi non traduit

גמ' לאחרים בטובה. ולא בשכר:

מערים ומוכר שלו. כן עושה כל ימות החג:

כדי פרנסתו. בהרווחה ולא מיירי במי שאין לו מה יאכל:

Tossefoth non traduit

וטווה על יריכו תכלת לציציתו. פירוש ע''י שינוי אבל בתפילין אי אפשר בשינוי שצריך כתיבה תמה ובעשיית תפילין וציצית לא איירי במתני' ושמא אין איסור כי אם בכתיבה וטוייה ומה שנהגו לכתוב בעוגל לא מצינו היתר וכן פירש בתוספות הרב בשם רבו ואפילו על ידי הדחק על יהודי אחד שתפוס היה התירו בדוחק גם על ידי היפוך שהוא נקרא מצד אחר לא היו מתירין וגם אי לא אסור משום מלאכה הא אסרינן אפילו טירחא דלאו מלאכה בפרק קמא (דף ד.) מיהו נהגו לומר דמתני' לא איירי על ידי היפוך ויש כותבין על ידי חילוק האות וכך היה עושה רבי זקני והיו''ד שאי אפשר היה כותב בכתב הפוך:

רבי יהודה אומר מערים. לכאורה מחמיר יותר מרבי מאיר שהתיר לאחרים ובתוספות פירשו דרבי מאיר אינו מתיר אלא בהערמה ולא הבנתי:

רבי יוסי אומר כותב ומוכר כדי פרנסתו. דשרי לגמרי לאחרים בשכר ודוקא כדי פרנסתו ולכאורה מיקל מכולהו וכן פי' הר''א עוד פי' דכולהו הוי שרי כדי פרנסתו דאין לו מה יאכל ולא איירי אלא כשיש לו מה יאכל ומחמיר רבי יוסי יותר מכולהו ולישנא לא משמע הכי דהוה ליה למימר אינו כותב אלא כדי פרנסתו מיהו במילתא דרבי יהודה קשה נמי קצת דהוה ליה למימר אינו כותב אלא כדי פרנסתו על ידי אחרים או על ידי הערמה והשתא מתני' אתיא כרבי מאיר ויש מפרשים דכדי פרנסתו נמי לא משמע דאין לו מה יאכל שרי דהואיל דצורך מצוה מותר להשתכר בה דבחנם לא ירצה לעשות כן ומתניתין פירש בתוספות הרב דפליגא אכולהו ותנא אחר הוא וה''ר יונה פירש דאתיא כתנא קמא והכי פירושו אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות כדי למוכרם או כדי להניחם ועוד פי' דאתיא כרבי יוסי לפי מה שפירש שרבי יוסי מחמיר ואין ראיה מכאן שמותר להניח תפילין דדלמא רבי מאיר ורבי יהודה לטעמייהו דסבירא להו פרק המוצא תפילין (עירובין דף צו:
ושם) שבת זמן תפילין [ורב] ורבה בר בר חנה נמי הכי מצי סברי ואע''ג דכולהו אמוראי דפרק הקומץ רבה (מנחות דף לו: ושם) משמע דאית להו שבת לאו זמן תפילין הוא אבל ר' יצחק בן אברהם היה מביא מן הירושלמי להתיר להניח דאמר בירושלמי חד בר נש אובד תפילוי בחולא דמועדא אתא לקמיה דרב חננאל פי' שיכתוב לו לפי שהיה סופר כדאיתא במגילה (דף יח:) שלחיה לקמיה דרבה בר בר חנה אמר ליה זיל הב ליה תפיליך ואת כתב לך דתנן כותב אדם תפילין לעצמו אתא לקמיה דרב אמר ליה כתוב ליה פירוש בלא הערמה מתני' פליגא על רב כותב אדם תפילין ומזוזה לעצמו הא לאחר לא רב פתר לה בכותב להניח פירוש רב מעמיד המשנה להניחם אחר המועד אבל להניחם במועד שרי ובהלכות גדולות פסק דאסור להניח תפילין בחולו של מועד ולטעם שממעט שבתות וימים טובים מימים ימימה מסתבר שפיר דממעט חולו של מועד ולמאן דדריש (מנחות דף לו:) מלך לאות יצאו שבתות וימים טובים שהן בעצמן אות יש לומר לפי שאין עושין מלאכה כי אם בדבר האבד אבל קשיא למאי דפרישית לעיל (מועד קטן דף ב. ד''ה משקין) דמלאכה דחול המועד מדרבנן היכי ממעט להו יש לומר הואיל ואוכל מצה ויושב בסוכה אין צריך אות ואם הוא אמת דבחול המועד חייב בתפילין יש לומר הואיל ועושין מלאכה בו אין אות ומימים ימימה נמי לא ממעט אלא יום טוב דחלוק משאר ימים:

אוֹרִי לֵיהּ רַב לְרַב חֲנַנְאֵל, וְאָמְרִי לַהּ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְרַב חֲנַנְאֵל: הֲלָכָה, כּוֹתֵב וּמוֹכֵר כְּדַרְכּוֹ כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ.

Traduction

Rav ruled for Rav Ḥananel, and some say it was Rabba bar bar Ḥana who ruled for Rav Ḥananel: The halakha is that one may write and sell them in his usual manner, in the amount that is enough to provide for his livelihood.

וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת. תָּנוּ רַבָּנַן: טוֹוֶה אָדָם עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ, אֲבָל לֹא בְּאֶבֶן, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בְּאֶבֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: בְּאֶבֶן אֲבָל לֹא בְּפֶלֶךְ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּפֶלֶךְ.

Traduction

§ The mishna taught: And one may spin sky-blue wool for his ritual fringes on his thigh. The Sages taught a baraita: A person may spin sky-blue wool for his ritual fringes on his thigh, but not with a stone, which can be used to form a small spindle and ease the spinning process; this is the statement of Rabbi Eliezer. But the Rabbis say: One may spin the sky-blue wool even with a stone. Rabbi Yehuda said in the name of Rabbi Eliezer: It is permitted with a stone, but not with a spindle. And the Rabbis say: One may spin this wool with either a stone or a spindle.

Rachi non traduit

אבל לא באבן. שתולה בחוט כדי שיוכל לשוזרו יפה:

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּפֶלֶךְ. וַהֲלָכָה: כּוֹתֵב כְּדַרְכּוֹ וּמוֹכֵר כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ.

Traduction

Rav Yehuda said that Shmuel said, and similarly Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is that one may spin the sky-blue wool for fringes on the intermediate days of a Festival, both with a stone and with a spindle, owing to the importance of the mitzva of ritual fringes. And similarly the halakha is: One may write phylacteries and mezuzot on the intermediate days of a Festival in his usual manner and sell enough to provide for his livelihood.

מַתְנִי' הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל — בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה. שְׁמוֹנָה — בָּטְלוּ הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים.

Traduction

MISHNA: One who buries his deceased relative three days before a pilgrimage Festival has the decree of the seven-day period of mourning, i.e., the halakhot and prohibitions associated with that period, nullified for him by the Festival. He is not required to complete this seven-day mourning period after the Festival. If one buries his deceased relative eight days before a pilgrimage Festival, then the decree of thirty days is nullified for him. The restrictions that ordinarily apply during this thirty-day mourning period no longer apply after the Festival.

Rachi non traduit

מתני' הקובר מתו שלשה ימים קודם הרגל. הואיל ועיקר אבילות אינו אלא שלשה ימים:

בטלה ממנו גזרת שבעה. דלאחר הרגל אינו צריך למנות יותר:

שמונה ימים. קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים דהואיל והתחיל יום אחד מן השלשים אינו צריך לשמור כלום לאחר הרגל דין שלשים אלא מותר לאלתר בתכבוסת בגיהוץ ותספורת:

Tossefoth non traduit

הקובר את מתו. להכי נקט קובר דאבילות מתחלת משעת סתימת הגולל כדאמרינן לקמן (מועד קטן דף כז.):

שלשה ימים. כך הוא עיקר אבילות לכמה מילי ואמרינן לקמן (שם:) שלשה ימים לבכי:

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: שַׁבָּת עוֹלָה, וְאֵינָהּ מַפְסֶקֶת. רְגָלִים מַפְסִיקִין, וְאֵינָן עוֹלִין.

Traduction

This is because the Sages said a principle with regard to this issue: Shabbat counts as one of the days of mourning, although one may not mourn on it and it does not interrupt the mourning period, which continues after Shabbat. The pilgrimage Festivals, on the other hand, interrupt the mourning period, so that if one began mourning before such a Festival, then the mourning period is canceled by the Festival. They do not, however, count. If one did not begin mourning before the Festival, or if his relative died during the Festival, then he is required to complete his mourning period afterward, as the days of the Festival do not count toward the requisite days of mourning.

Rachi non traduit

שבת עולה. אירע שבת בימי אבלו עולה למנין שבעה:

ואינה מפסקת. דלאחר שבת צריך להשלים שבעה ימי אבלות עם השבת:

והרגלים מפסיקין. דכי קבר מתו שלשה ימים קודם הרגל מפסיק האבילות לגמרי ולאחר הרגל אין משלים כלום:

ואין עולין. דכי קבר מתו בתוך הרגל דלא בטלה ממנו גזרת ז' אין ימי הרגל עולין למנין ז' ימי אבילות אלא לאחר הרגל צריך לישב ז' ימי אבילות זו היא סברתי אבל בהעתק מצאתי ואין עולין דכי קבר את מתו שני ימים לפני הרגל דלא בטלה ממנו גזרת שבעה אין ימי הרגל עולין למנין שבעת ימי אבלו אלא לאחר הרגל צריך לישב ה' ימי אבלות להשלים לשני ימים שנהג לפני הרגל ואני אומר כי טעות סופר הוא דמה שנזכר שלשה ימים לפני הרגל לאו דוקא ואפילו שעה אחת לפני הרגל בטלה ממנו גזרת שבעה דהרגל מפסיק:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עֲצֶרֶת כַּשַּׁבָּת.

Traduction

Rabbi Eliezer says: From the time that the Temple was destroyed, Shavuot is like Shabbat, because nowadays the days following Shavuot are not treated like Festival days. When the Temple stood, many of the Festival’s offerings that could not be sacrificed on Shavuot itself would be sacrificed during the six days following the Festival. Nowadays, however, when offerings are no longer sacrificed, Shavuot lasts for only one day in Eretz Yisrael, and therefore it is treated like Shabbat with regard to mourning: It counts as one of the days of mourning, but does not interrupt the period of mourning.

Rachi non traduit

משחרב בית המקדש. שאין לעצרת תשלומין כל ז' ואינו אלא יום אחד:

כשבת. ודינו כשבת דעולה ואינה מפסקת:

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כָּרְגָלִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא: עֲצֶרֶת כָּרְגָלִים, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּשַּׁבָּת.

Traduction

Rabban Gamliel says: Even Rosh HaShana and Yom Kippur are considered like the pilgrimage Festivals, in that they interrupt the mourning period but are not counted toward the days of mourning. And the Rabbis say: The halakha is neither in accordance with the statement of Rabbi Eliezer nor in accordance with the statement of Rabban Gamliel. Rather, with regard to mourning, Shavuot is treated like the other pilgrimage Festivals, whereas Rosh HaShana and Yom Kippur are treated like Shabbat.

Rachi non traduit

ראש השנה כשבת. הואיל ואינו אלא יום אחד:

גְּמָ' אָמַר רַב: גְּזֵרוֹת — בָּטְלוּ, יָמִים — לֹא בָּטְלוּ, וְכֵן אָמַר רַבִּי הוּנָא: גְּזֵרוֹת — בָּטְלוּ, יָמִים — לֹא בָּטְלוּ. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֲפִילּוּ יָמִים נָמֵי בָּטְלוּ.

Traduction

GEMARA: With regard to the mishna’s statement that the seven- and thirty-day periods of mourning are nullified, Rav said: The decree, meaning the main prohibitions of the period, was nullified, but the days of mourning themselves were not entirely nullified. Instead, these periods of mourning remain to some degree. And so said Rav Huna: The decree was nullified, but the days of mourning themselves were not nullified. And Rav Sheshet said: Even the days of mourning were also nullified.

Rachi non traduit

גמ' גזרת. שלשים בטלו אבל ימים לא בטלו שלשים יום לא בטלו דעדיין תלויין ועומדים:

מַאי טַעְמָא יָמִים לֹא בָּטְלוּ? שֶׁאִם לֹא גִּילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל — אָסוּר לְגַלֵּחַ אַחַר הָרֶגֶל.

Traduction

The Gemara asks: What is the reason that the days themselves were not nullified? The Gemara explains: It is so that if one observed eight days of mourning before the Festival, so that the prohibition against hair cutting was nullified before the Festival, but for whatever reason he did not cut his hair on the eve of the Festival, he is prohibited from cutting his hair after the Festival until the end of the thirty-day period of mourning. In other words, the mourning period was not entirely nullified, and since he did not take advantage of the allowance to cut his hair before the Festival, he must observe the prohibitions applying during the thirty-day period of mourning after the Festival as well.

Rachi non traduit

מאי טעמא ימים לא בטלו. כלומר באיזה ענין לא בטלו ימים:

שאם לא גילח ערב הרגל. דכי בטלו גזרת שלשים ואיבעי ליה לגלוחי ערב הרגל ולא גילח:

אסור לגלח אחר הרגל. כל שלשים יום:

Tossefoth non traduit

מאי טעמא לא בטלו. הכא הוה ניחא טפי לגרוס ימים לענין מאי לא בטלו ואין צריך להגיה דהיא היא:

שאם לא גילח ערב הרגל כו'. ונראה לי דה''ה לא כיבס ולא רחץ ערב הרגל אם מותר לרחוץ ולכבס מבערב יו''ט ולא כיבס ולא רחץ לא יכבס ברגל והשתא ניחא הא דקתני גזרת שבעה בטלו הא ימים לא בטלו ומיהו קשיא לן דקאמר בסמוך שכשם שמצות שלשה מבטלת גזרת שבעה אפילו לתנא קמא דמבטלת אפילו ימים שמביא אבא שאול ראיה למצות שלשים שבטלו לגמרי אפילו ימים והרי''ן פי' דדוקא לא גילח אבל לא כיבס לא דמותר לכבס אפילו לא כיבס שהוא צורך גדול יותר ואין נראה לי טעמו דאם הוא צורך גדול כ''ש שיש לנו לקנסו בשלא עשה קודם הרגל ונכנס ברגל ולפירוש הקונטרס דמפרש לקמן שאם חל שלישי להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב זהו עד שחשכה אם כן לא שייך לקנסו במה שלא רחץ ולא כבס וא''כ ימים לענין מאי לא בטלו גבי שבעה מיהו יש לומר דאם לא רחץ ברגל אסור לרחוץ אחר הרגל ועוד יש לומר אגב דנקט סיפא גזרת נקט ברישא גזרת ועוד נראה לי דרישא ה''פ שלשה ימים בטלה גזרת שבעה הא שני ימים לא בטלה גזרת מ''מ פי' אמת מדקאמר בסמוך שכשם שגזרת שלשה מבטלת גזרת ז' כו' משמע שזה פשוט אפילו לת''ק והשתא תימה לי דכי משני שאם לא גילח בו תינח סיפא אבל ברישא דקאמר בטלה הימנו גזרת ז' אמאי נקט גזרת ולענין מאי קאמר ימים לא בטלו וי''ל דאגב דנקט סיפא גזרת תנא נמי רישא גזרת ועוד נראה לי דרישא ה''פ שלשה ימים בטלה גזרת ז' הא שני ימים בטלו גזרת הא ימים לא בטלו לענין דנוהג דברים שבצינעא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source